מתחילת התפתחותי המקצועית, התמקדתי בסוגיה אחת מרכזית:  זוגיות וחיי משפחה.

​

אני עוסקת בזוגיות ומשפחה ברבדים מגוונים: בטיפול ישיר, בהוראה, בהדרכת מטפלים ובלווי ארגונים העוסקים בטיפול משפחתי.

​

גישתי הטיפולית כיום היא תוצר ההפתחות המקצועית  שהתחילה בטיפול זוגי בהנחיית מדריכים מהגישה הפסיכואנלית דינמית אשר לימדו אותי להתבונן על האדם הפנימי. בהמשך, בשנות השמונים, נשאבתי לסערה המקצועית שהביאה עמה הגישה המערכתית ולמדתי להתבונן על הכוח העצום של המערכת ובעיקר על כוחה של המערכת ליצור פתולוגיה אישית שלמעשה צועקת החוצה את הפתולוגיה המשפחתית. בראיה המערכתית נקשרתי לגישה הבין דורית שלימדה אותי על ההעברה הבין דורית ועל מנגנון הנפרדות האישית שעושה האדם ביחס למשפחתו. עד היום לא מפסיקה להתפעל עד כמה הנפרדות של היחיד מגלגלת משפחות למסלול של התפתחות והשתפרות הדורות ועד כמה בהעדר אותה נפרדות אישית, מתרחשת הדרדרות מדור לדור.

​

לאחר שנים של עבודה מתוך הראיה המערכתית, הרגשתי אי נחת מחוסר היכולת להבין את הסובייקטיביות של האדם מעבר להשתייכותו למערכת. זה הוביל אותי להעמיק וללמוד את תורת פסיכולגיית העצמי  אשר חשף אותי להבנת הצרכים ההתפתחותיים של האדם ומקום האמפתיה בטיפול ובחיי המשפחה. בהמשך, הגישה ההתייחסותית איפשרה לי להבין ולהכיר את הרבדים המגוונים והעמוקים של האינטראקציה האנושית ובעיקר חשיבותו של מפגש אנושי אותנטי כתנאי להמשך ההתפתחותו האדם הבוגר.

​

השפעות אלו גיבשו את עמדתי כמטפלת אשר רואה בזוגיות ומשפחה מרחב בטוח כתנאי הכרחי להמשך ההתפתחות שלנו כבני אדם בוגרים. מטרתו של הטיפול הזוגי להוביל בני זוג ליכולת לייצר מפגש אינטרסובייקטיבי בו מעניקים אחד לשני את המרחב הבטוח ויחד עם זאת, מאפשרים ומעודדים את המשך ההתפתחות האישית. וכמובן מטרתו של הטיפול המשפחתי להוביל ליחסי משפחה אשר אינם מעכבים את התפתחותו של היחיד.

​